תוספי מזון מלאכותיים

תוספי מזון מלאכותיים בתעשיית המזון: האם אפשר בלעדיהם?

בעולם אידיאלי כל משפחה תגדל את הירקות שלה בגינה ותאפה את הלחם בעצמה, אך בעולמינו המודרני והמתועש, כל זה נשמע כמו חלום רחוק. חלק גדול מהמזון שאנו אוכלים הוא מזון שיוצר ע"י תעשיית המזון שצריכה לעיתים לשנע את המזון למרחקים ויחד עם זאת לדאוג שישמור על טריות, מראה, טעם ועל חיי מדף ארוכים.

 

מהם תוספי המזון ולמה משמשים?

תוספי מזון הם חומרים המוספים למזון בתהליך הייצור למטרות טכנולוגיות ואינם נצרכים באופן רגיל במזון. קיימים בתעשיית המזון העולמית מעל 2500 תוספים שונים, מלאכותיים וטבעיים, ובאירופה וישראל הם מסומנים במספרי E. ביניהם נמצאים חומרים משמרים שהשימוש בהם חיוני במוצרי מזון מסויימים, כדי למנוע קילקול של מזון העלול לסכן את בריאות הצרכנים, חומרים מייצבים המיועדים לשמור על מירקם המזון, חומרי טעם המשפרים או מחזקים את טעמי המזון וצבעי מאכל שתפקידם לתת למזון צבעים שימשכו את העין.

 

תוספי מזון טבעיים או מלאכותיים, מה ההבדל?

תוספי מזון טבעיים מיוצרים אך ורק ממקורות טבעיים בעוד שתוספים מלאכותיים אינם נמצאים בטבע באופן רגיל ויוצרו בתעשייה באופן מלאכותי. לדוגמא: צבעי מאכל טבעיים המיוצרים מירקות, או פירות שונים כמו סלק, או מתבלינים כמו פפריקה, אך צבעי המאכל המלאכותיים הם עמידים יותר, זולים יותר ומכסים טווח רחב של גוונים. בעוד שמלח הוא חומר משמר טבעי עתיק יומין, אחד המשמרים הסינתטיים הנפוצים הוא הסודיום בנזואט ((E-211 המשמש לשימור משקאות קלים ורטבים.

 

רגישות לתוספי מזון:

ישנם דיווחים על תגובות אלרגיות לחומרים משמרים כמו סולפטים או בנזואטים המתבטאות בפריחה על גבי העור או נפיחות, אך אלו אינן נפוצות ומהוות רק כ-2% מהאלרגיות למזון. תוסף אחר, מונו סודיום גלוטמאט המשמש כמחזק טעמים, דווח בעבר כגורם לשורה של סימפטומים כמו כאבי ראש, יובש בפה והסמקה, אך מחקרים שבדקו את הטענה, לא מצאו קשר בין חומר זה לתופעות שתוארו. תופעות אלרגיות תוארו גם לאחר צריכת צבעי מאכל מסויימים כמו הצבע הצהוב טטראזין המשמש בממתקים, קינוחים ומשקאות.

 

האם תוספי מזון מלאכותיים עלולים להשפיע על התנהגות בילדים?

בראשית שנות ה-70 פרסם רופא בשם ד"ר פיינגולד מידע הקושר צבעי מאכל סינתטיים ותוספי מזון נוספים לבעיות התנהגות אצל ילדים. פיינגולד טען שהחסרת צבעי מאכל, סליצילטים וחומרים משמרים עשויה לשפר התנהגות בילדים הסובלים מהיפראקטיביות ב-60-70% דיווחו של פיינגולד גרר התעניינות רבה בקרב קהל רופאים, תזונאים ובעיקר אצל הורים רבים לילדים עם ADHD, אולם ההתעניינות שכחה כאשר לא נמצאו תימוכין נוספים לטענה זו. העניין הציבורי בנושא התעורר שוב כשבשנת 2007 התפרסם בעיתון המדעי Lancet מחקר שהתבצע ע"י חוקרים מאנגליה על קבוצה גדולה של 300 ילדים בגיל הגן ובית הספר, הילדים קבלו שתי תערובות בריכוזים שונים של צבעי מאכל שונים עם החומר המשמר סודיום בנזואט. הילדים הגיבו לפחות לאחת התערובות בהתגברות של מדדים התואמים להתנהגות היפר-אקטיבית. מחקר זה הציע, כי תסמינים של התנהגות היפראקטיבית בעקבות צריכת צבעי מאכל וחומרים משמרים סינתטיים עלולים להתרחש גם אצל ילדים שלא אובחנו כהיפראקטיביים. אולם חשוב לציין כי לא כל המחקרים הצליחו להוכיח את הטענה כי צבעי מאכל וחומרים משמרים הם אכן מזיקים ודרושים עוד מחקרים שיאששו או יפריכו טענה זו.

 

מה עושים הגופים הרגולטורים?

בישראל פרסמו בשנת 2001 תקנות בריאות הציבור הכוללות הנחיות מפורטות מהם התוספים המותרים לשימוש (הן טבעיים והן מלאכותיים), כללי השימוש בהם והכמות המותרת. תקנות אלו מבוססות על מחקרים שבדקו את בטיחות השימוש בתוספים. אולם עדיין קיימת מחלוקת לגבי שימוש בתוספים מסויימים: בשנת 2007 יצאה סוכנות המזון האירופאית בהצהרה הממליצה לחברות המזון להוציא צבעי מאכל סינתטיים משימוש. בנורבגיה, לדוגמא, נאסר השימוש בטרטרזין, צבע מאכל סינתטי צהוב, אולם ה-FDA האמריקני טוען כי צבעי מאכל הם בטוחים ביותר כל עוד השימוש בהם הוא נכון וכי לא בוסס קשר סיבתי בין צבעי מאכל להיפראקטיביות בילדים. לפני מספר שנים הורה משרד הבריאות הישראלי כי חובה לסמן על גבי אריזות המזון את הימצאותם של מספר צבעי מאכל כמו טטרזין ו-Sunset Yellow גם בשמם ולא רק במספר ה- Eשלהם.

 

 

ד"ר אילת הררי, דיאטנית קלינית, יועצת התזונה של עוף טוב