אכילה היא פעולה רב חושית ובזמן האכילה ולפניה מופעלים מגוון של חושים כמו טעם, ריח, מגע וראיה. במיוחד אצל ילדים, לצבע ולמראה של המזון יש תפקיד חשוב בקביעת מידת המשיכה של המזון והחשק לאכול אותו.
השימוש בצבעי מאכל החל לפני מאות שנים במטרה לשוות למזון מראה מושך יותר – בתחילה השתמשו בצבעים טבעיים ובהמשך הוכנסו לשימוש צבעי מאכל מלאכותיים שהם זולים יותר ויציבים יותר. אך כבר בראשית שנות השבעים התפרסם מידע הקושר צבעי מאכל מלאכותיים ותוספי מזון נוספים לבעיות התנהגות אצל ילדים.
רופא בשם ד"ר פיינגולד טען שהחסרת צבעי מאכל, וחומרים משמרים מהדיאטה של ילדים הסובלים מהיפראקטיביות עשויה לשפר התנהגות בילדים הסובלים מהיפראקטיביות ב-60-70%. הדיווח גרר התעניינות רבה בקרב קהל רופאים, תזונאים ובעיקר אצל הורים ולמעשה היווה אבן דרך ראשוני בהתחלת חקר הנושא.
המחקר לגבי יעילות הדיאטה שהציע פיינגולד נמשך במרץ בשנות ה-70 וה-80 אולם ההתעניינות שכחה כאשר בשנת 1983 פורסמה סקירה מדעית אשר קבעה שההשפעה של דיאטה זו היא קטנה בכדי להיות משמעותית.
העניין הציבורי התעורר שוב כאשר בשנת 2004, פורסם מחקר נוסף שמצא קשר בין צבעי מאכל סינתטיים לתסמיני היפראקטיביות בילדים שאובחנו כסובלים מ-ADHD .
סקירה נרחבת של מחקרים שהתפרסמה ב-2012 הראתה שהוצאת צבעי מאכל מלאכותיים מהתפריט תשפר התנהגות אצל 8% מהילדים הסובלים מהיפראקטיביות ו-33% ישתפרו עם הגבלות נוספות (כמו חומרים משמרים). בנוסף נמצא גם, כי תגובות לצבעי מאכל וחומר משמר (סודיום בנזואט) אינם ייחודיות להיפראקטיביות אלא גם לילדים שאינם היפראקטיביים.
במהלך השנים הוצאו צבעי מאכל רבים משימוש בתעשייה עקב חשש להשפעות בריאות נוספות כמו תגובות אלרגיות ואפילו חשש לעידוד תהליכים סרטניים. כיום קיימת רשימה מצומצמת של צבעי מאכל מלאכותיים המותרים לשימוש.
הויכוח לגבי הנזק בשימוש בצבעי מאכל מלאכותיים נמשך עד היום, אך אין ויכוח על כך שעדיף בלעדיהם ובמיוחד כאשר מדובר בילדים.
תקנות משרד הבריאות מפרטות באילו צבעי מאכל מותר להשתמש, כמו כן מפורטים מס' סוגי מזונות (כמו חלב או פסטות) אליהם אסור להוסיף צבעי מאכל ומזונות אחרים אליהם מותר להוסיף צבעי מאכל מסוימים בלבד. יתירה מזאת, הכמות המוגדרת הינה הכמות המרבית הדרושה ליצרן המזון לקבל האת התוצאה הרצויה. כתוצאה מכך אנו חסרים מידע לגבי הכמות המדויקת שהתווספה למוצר והאחריות על מינונים שאינם מזיקים עוברת כולה לידיו של היצרן.
קחו לדוגמא את מוצרי הפסטרמה, מזון אשר בהגדרת התקינה מותר להוסיף לו צבעי מאכל מסויימים. כתוצאה מכך הורים רבים אינם מודעים כי בכריך "הבריא" אשר מגישים לילדיהם עלולים "להסתתר" צבעי מאכל.
הפסטרמות והנקניקים של עוף טוב ללא צבעי מאכל מלאכותיים, ללא גלוטן, לא שומן טראנס וללא תוספת מונוסודיום גלוטמט.
ככלל המוצרים של עוף טוב, גם הפסטרמות והנקניקים, מיוצרים תחת פיקוח מלא וקפדני של המפעל: החל מתהליך הגידול, דרך פיקוח צמוד על תנאי הייצור ועד צלחת הצרכן.
כל הפסטרמות של עוף טוב עשויות מבשר הודו משובח. אשר נחשב כמזון בעל ערך תזונתי גבוה: הוא מכיל כמות גדולה של חלבון וגם דל יחסית בשומן. יש בו מגוון ויטמינים ומינרלים הנחוצים לבריאות.
